סקירה תיאורטית של מבחני אישיות

מבחני אישיות: תיאוריות וסוגים נפוצים הוכן ע"י מירב חמי, פסיכולוגית

 

תיאוריות אישיות

יש הבחנה בין מבחני יכולת, שכוללים מדידה של אינטליגנציה, הישגים, כישורים ותפקודים נוירו-פסיכולוגיים; לבין מבחני אישיות, שמנסים למדוד תכונות אישיות, מניעים דינמיים, הסתגלות אישית, סימפטומים פסיכיאטריים, כישורים חברתיים ומאפייני גישות. עם זאת, ההפרדה רחוקה מלהיות מוחלטת: יכולת אינטלקטואלית בחלקה מבוססת על תכונות כמו התמדה ושליטה עצמית, ולפיכך מבחני יכולת כוללים באופן בלתי נמנע גם מדידה של תכונות אישיות. מבחני אישיות עשויים להיות ספוגים בגורמי יכולת, לדוגמא פתיחות לחוויות נמצא במתאם חיובי עם אינטליגנציה.

מהי אישיות?

ישנו ויכוח האם אישיות קיימת בכלל, ויכוח המוכר בשם מצב או כתכונה, STATE VS TRAIT. אסכולת תכונה/ trait הגדירה את האישיות כדפוס קבוע של התנהגות מעבר למצבים משתנים. האסכולה השנייה טענה שאין דבר כזה אישיות קבועה, וההתנהגות היא גמישה ותגובתית למצבים האובייקטיביים השונים שהחיים מזמנים לנו. בחוויה האישית חייב להיות אישיות. יש לנו ניבוי איך יגיבו אנשים שונים (חברים, משפחה) למצבים מסוימים. כיום אפשר לומר שישנה הגדרה גמישה שמדברת על תכונות קבועות, אך כיוון שכל אחד מאיתנו מושפע בעוצמה אחרת ממצבים, נוצרת התנהגות מגוונת.

קשה להגדיר אישיות, אבל ניתן להבחין בשני מאפיינים שלה: 1. לכל אדם יש מאפיינים קבועים ברמה מסוימת. 2. כל אדם מובחן מאחרים ברמה מסוימת. בעזרת אישיות מסבירים הבדלים בינאישיים בהתנהגות אנשים שונים באותו מצב, וקביעות של התנהגות אדם מסוים מעבר למצבים.

תיאוריות פסיכואנליטיות:

מקורות: פרויד היה נוירולוג, וטיפל בחולי היסטריה. הוא הסיק שהגורמים למחלה הם חוויות טראומטיות. ע"מ להירפא, יש להציף את הזיכרונות הללו. בעקבות התנסות זו בנה פרויד תיאוריה לגבי הלא-מודע, שומר הדחפים והמחשבות שאינן מקובלות על העצמי המודע, והם המניעים החזקים ביותר של האדם. בעקבות כך פותחו מבחנים רבים, שנשענו על ההנחה שמניעים לא מודעים מתבטאים בתשובותיו של אדם לגירוי עמום ולא מובנה. מספר מבחנים נוספים נבנו על בסיס הרעיון של מנגנוני הגנה.

תיאוריות טיפוסים:

הניסיון המוקדם ביותר למיין אנשים לטיפוסים היה של היפוקרטס (לפי נוזלי גוף). בשנות ה-40' היה הניסיון המודרני הראשון- לפי מבנה גוף וטמפרמנט.

דפוס התנהגות של טיפוס A: פרידמן ורוזמן (1974) זיהו דפוס התנהגות של טיפוס A, שבסיכון גבוה יותר למחלות לב. זהו טיפוס אגרסיבי, מנסה להשיג יותר בפחות זמן, גם למול התנגדויות. בניגוד אליו טיפוס B הוא רגוע ולא תחרותי. מאפייני A: חוסר ביטחון בסטטוס- חוסר הערכה עצמית (מוסתר), השווה תמידית לאחרים; עודף אגרסיביות- אדישות לרגשות וזכויות המתחרים; עוינות לא ממוקדת- המון דברים מעצבנים אותו; תחושה של לחץ זמן (מחלת המהירות)- ממהרים בפעילויות יום-יומיות, ועושים מספר פעולות במקביל. ניתן לאבחן את הטיפוס בראיון של הרגלי עבודה, אכילה, שיחה וחשיבה. מחקרים מוקדמים מצאו קשר חזק בין טיפוס A למחלות לב והתקפי לב. מחקרים מאוחרים מצאו קשר חלש. אחרים מצאו קשר לתכונות ספציפיות, כמו נטייה לכעס, לחץ זמן, עוינות, ציניות, הדחקת כעס ועוד.

ניתן להסתכל על טיפוסי A ו-B כקצוות של אותו רצף, ולא כטיפוסים. ההבדל בין גישת רצף לגישת טיפוס הוא שגישת טיפוס אומרת שרוב האנשים נמצאים בקצוות, בעוד גישת רצף - שרובם מפוזרים לאורך רצף.

תפיסות של תכונות:

תכונה (trait) מציינת דרך מתמשכת בה הפרט שונה מאחרים. המושג התפתח מהשפה בה אנשים מתארים ביום יום אנשים אחרים, למשל מודעות שידוכים... תכונת אישיות היא דפוס עקבי בדרך בה הפרט מתנהג, מרגיש וחושב. היא מאפשרת לסכם הרבה מידע במילה אחת, לנבא התנהגות, ולהסביר אותה.

ישנו מספר עצום של תיאוריות, שכל אחת מציגה משתנים אחרים המרכזיים בהערכת אישיות, אך הואיל וכל תיאוריה נשענת על הנחות סובייקטיביות, לא קיימת נקודת התייחסות המאפשרת השוואה ביניהן.

תיאורית התכונות של קאטל: הראשון שעשה זאת באופן מסודר היה Cattel (1944). קאטל מציין כי ישנם תכונות גלויות (surface trait), שמזהים כבר בשלב הראשון של ניתוח הגורמים, ותכונות יסוד (source), שהן המקור הקבוע והיציב של ההתנהגות. הוא נתן לנבדקים לדרג 35 סולמות ביפולאריים (על עצמם ועבור חבריהם) וביצע על הדירוגים ניתוח גורמים, והגיע ל-12 מבנים משמעותיים. בעיבוד מאוחר יותר הציג 16 ממדים על פי הם ניתן לדרג אישיות.

תיאורית מימדי התכונות של אייזנק: שילב בין גישת תכונות למימדים. זיהה 2 מימדי-תכונות בסיסיים: 1. מוחצן/מופנם. 2. יציב רגיש/ לא יציב (נוירוטי). בתוך המימדים, זיהה 32 תכונות, ומיקם אותן עפ"י כיוון ועוצמה בכל אחד מהמימדים. למשל: אגרסיביות היא בעלת מוחצנות בינונית ויציבות בינונית. בנה את שאלון באישיות של אייזנק למדידת המימדים והתכונות.

מודל חמשת הגורמים: בשנות ה-80 נכנסו לתמונה שתי קבוצות מחקר עצמאיות שחיפשו ממדי אישיות בשיטה של ניתוח גורמים: Costa and McCrae (מהמרכז הלאומי לבריאות) ו-Warren Norman מאוניברסיטת משיגן עם Lewis Goldberg מאוניברסיטת אורגון. שורשי כל המחקר היו שונים, אך הובילו לתוצאות דומות: רוב התכונות האנושיות יכולות להיכלל בחמשה ממדים אישיותיים, ללא קשר לשפה או תרבות. מודל זה מכונה ה-Big 5, וכולל את המימדים OCEAN. המודל הפך פופולרי יותר ויותר, ובעל תמיכה מניתוח גורמים של מושגי תכונות בשפה המדוברת (ההשערה הלקסיקלית הבסיסית).

הערות לגבי תכונות: האתגר העומד בפני תיאורטיקנים שלתכונות הוא שישנן אלפי תכונות, ויש לצמצמן למספר מועט של תכונות בסיסיות. עד לאחרונה לא הייתה הסכמה לגבי כמותן, אולם כיום יש הסכמה די נרחבת לגבי חמשת הגורמים. הכמות שרירותית, זה לא מספר קדוש.

לכל גישות התכונות בעיות משותפות: 1. האם תכונה גורמת להתנהגות או רק מתארת אותה בצורה חסכונית? 2. לתכונות תוקף ניבוי נמוך, למרות תוקף נראה גבוה. אין קביעות של התנהגות מעבר למצבים, למרות שתכונה מנבאת שזה מה שיהיה. מדובר על תוקף "מקדם אישיות" של 0.30.

 

ישנן כמה חלוקות אפשריות של מבחני אישיות: קבוצתיים לעומת אינדיבידואליים, כוללים (כל האישיות) לעומת מבחנים שמודדים תכונה אחד בלבד וכו'. אחת החלוקות היא למבחנים השלכתיים לעומת מבחני דיווח עצמי. טכניקות השלכתיות לא מובנות, שלטו בכיפה בראשית המאה ה-20; גישות מובנות של דיווח עצמי ומבחני התנהגותיים, החלה לשגשג באמצע המאה -20, וצברו פופולריות במהירות מאז.

המבחנים המובנים פותחו בשלוש דרכים: בהתבסס על תיאוריה, בעזרת ניתוח גורמים ועל ידי מפתח אמפירי (criterion-key). נחשבים פעמים רבות "אובייקטיביים", בניגוד להשלכתיים (פרוג'קטיביים, projective), אולם מדויק יותר לכנותם "מובנים", structured, שכן יש להם כללים מאוד ברורים להעברה, ציינון ופרשנות.

מפתח המבחן מתכנן את הכלי סביב תיאוריה, הקיימת מראש. לדוגמה שאלון MBTI- Myers-Briggs Type Indicator: שאלון בחירה כפויה, המבוסס על התיאוריה של יונג, הכולל ארבעה מימדים תיאורטיים: מוחצנות-מופנמות, חישה-אינטואיציה, חשיבה-רגש, שיפוט-תפיסה. התוצאה של הציינון היא טיפולוגיה. למשל, מי שמקבל ציונים קרובים למוחצן (extraversion), אינטואיציה (intuition), רגש (feeling), תפיסה (perception) יקבל סיכום של ENFP, ותיאור אישיות בהתאם.

מדידות של טיפוס A: ישנן שאלונים רבים למדידת הטיפוס, העדכני ביותר הוא TUPA (time urgency perpetual activation ), בעל נתוני פסיכומטריקה מצוינים ומסייע לנבא מספר בעיות בריאות.

16PF- 16 personality factors: הכלי בנוי על בסיס 16 הגורמים שקאטל מצא בניתוח גורמים, 16 תכונות יסוד (source), ו-4 סולמות של תכונות מסדר שני, המבוססות על 16 הגורמים הראשונים. התוצאה היא 20 סולמות דו-קוטביים. ציוני הקצוות בוססו במחקרים רבים לאורך השנים. השימוש העיקרי של השאלון הוא בייעוץ לקריירה ומיון תעסוקתי, ונפוץ מאוד בעיקר כי את גיליון התשובות ניתן לסרוק למחשב, ולקבל דו"ח נרטיבי ממוחשב ומפורט מאוד.

NEO-PI-R: מבוסס על עשרות שנים של מחקרים ומודל חמשת הגורמים. ב-1992 פותח ע"יCosta  &  McCra שאלון NEO (על שם שלושת הגורמים הראשונים). במקום שמות תואר בנו משפטים שאמורים לשקף את הניואנסים של כל אחד מהמימדים. תיאורטית הממדים מייצגים גורמים בלתי תלויים זה בזה, אולם ניתוחי גורמים הראו כי כמה מהסולמות כן חופפים. למרות שאין הסכמה גורפת לגבי מבנה השאלון, זהו השאלון הפופולרי ביותר מבין כלי המדידה האובייקטיבים למדידת האישיות.

פריטים נכנסים לסולם מסוים אם ורק אם הם מבחינים בין קבוצות קריטריון מוגדרות היטב.

MMPI-2- Minnesota multiphasic Personality Inventory: פורסם לראשונה ב-1943, וכלל 566 פריטי 'אמת-שקר', במטרה לאבחן הפרעות פסיכיאטריות. מאפשר הערכת הפרעות וגם תיאור אישיות נורמלית. נמצא בשימוש הרחב ביותר. לאחר מספר שנים התברר כי יש צורך ברענון המבחן. המבחן החדש פורסם ב-1989. הפריטים המקוריים פותחו על ידי הנגדת תגובות בין קבוצות פסיכיאטריות שונות לקבוצת ביקורת נורמלית.

CPI- California Personality Inventory: דומה ל-MMPI, אבל נועד מראש לאבחן אישיות נורמלית. כולל 462 פריטי 'נכון-לא נכון', כ-200 מתוכם שאולים ישירות מה-MMPI.

מבחני השלכה

הנחת ההשלכה גורסת כי פירושים אישיים לגירויים עמומים בהכרח משקפים צרכים, מניעים וקונפליקטים לא מודעים של הנבחן. האתגר הוא לפענח את התהליכים האישיותיים העומדים בבסיס התשובות הייחודיות והסובייקטיביות של כל נבחן. כל תפיסה היא סוג של השלכה (תפיסת אובייקט, טעם, תחושת כאב וכו'). תגובת אדם לגירוי היא קבועה ואיננה מקרית, כלומר נובעת ממניעים פנימיים. ההתנהגות הנצפית איננה רק דוגמה של התנהגות האדם, אלא משקפת את אישיותו הפנימית וטווח רחב יותר של התנהגויות. גישתם העקיפה של המבחנים מבטיחה תגובות ספונטניות ומייצגות. ככל שהגירוי פחות מובנה, קטן הסיכוי שהוא יגרור תגובות התגוננות מצד המשיב.

ישנן חמש קטגוריות, בהתבסס על אופי תגובות הנדרשות מהנבדק.

1. סידור או בחירה של תמונות

סוג זה עתיק ומיושן וכמעט שאינו נמצא בשימוש.

2. אסוציאציות (לכתמי דיו או למילים):

רורשאך: 10 כתמי דיו פותחו על ידי רורשאך בתחילת מאה 20, מתוכם 5 צבעוניים ו-5 שחור לבן. הבוחן שואל על כל כרטיס "מה זה מזכיר לך?"

3. השלמת משפטים או השלמת סיפורים:

מבחן רוטר: מבחן השלמת משפטים, בו מציגים לנבדק סדרה של התחלות משפטים, ועליו לספק סיום.

מבחן רוזנצווייג: בדיקת תסכול בתמונות. השלכה חלקית, כי הנבדק מתבקש לתת תגובה מילולית לגירוי מובנה מאוד של תמונה ברורה+ מלל.

4. הבניית סיפורים או רצפים:

TAT: 30 תמונות, של מגוון תימות ונושאים, בשחור לבן, וכרטיס אחד ריק. בכל כרטיס אדם אחד או יותר. הנבחן מתבקש לספר סיפור על התמונה- מה קרה קודם? מה עכשיו? מה בעתיד? מחשבות ורגשות של דמויות... פותח ע"י הנרי מורי במטרה להעריך את מערכת הצרכים והלחצים שפיתח.

5. הבעה בעזרת ציור או משחק:

ציור אדם: גודאנוף (1926) פיתח ככלי להערכת אינטליגנציה, אולם המבחן אומץ להערכת אישיות. מבקשים מהנבחן שיצייר אדם. אח"כ אדם מהמין השני. בסוף- שיספר סיפור על כל אחד.

ציור בית-עץ-אדם HTP: הנבדק מתבקש לצייר בחופשיות את כל הנ"ל, פעם בעיפרון ופעם בצבעים. לאחר הציור יש שלב הבהרה, בו הנבדק עונה על 60 שאלות לגבי הציורים. פותח במקור למדידת אינטליגנציה, ואומץ להערכת אישיות.

הפרדוקס ההשלכתי:

כיצד ניתן להסביר את הפופולריות של הכלים לנוכח המהימנות והתקפות הלוקות בחסר?

1. אשליית התקפות- נוטים להיצמד לסטריאוטיפים, ולהתעלם מהעובדות. מבחינים רק במקרים שתואמים להשערת ההשלכה, ולא לאלו שמנוגדים.

2. השימוש נעשה לעיתים כחלק מטיפול, לא לאבחון. בעקבות המבחן, המטפל מעלה השערות, ואת רובן פוסל אח"כ במהלך הטיפול, אבל זה כלי עזר לחשיבה טיפולית.

 

מהי גרפולוגיה?

המונח גרפולוגיה מורכב משתי מילים יווניות: גרפו (=כתב), לוגיה (=תורה). כתב היד משמש כאמצעי תקשורת להעברת מידע,  אשר מתאפשרת על-ידי השימוש המוסכם בתקן הצורני של האלף-בית, כפי שנלמד בבית-הספר. התקן הצורני משמש בסיס, שבהשוואה אליו ניתן לעמוד על ההבדלים והמאפיינים הייחודיים בכתב-היד המסוים. גרפולוגיה אינה נחשבת "מבחן", אלא "אבחון", וזאת משום שמבחן נערך על בסיס קנה מידה של "אמת" מול "שגיאה", ואילו בכתב היד, כל אדם סוטה מהתקן הצורני בעוצמות שונות הנקבעות על פי אישיותו. סטייה זו אינה "שגיאה" אלא אפיון אישיותי.

הגרפולוגיה שואפת לפרש את כתב היד ולהסיק מכתב היד על תכונותיו ומאפייניו של האדם. הרציונל לכך: כתב היד הוא ביטוי של צורת של התנהגות מסוימת - כתיבה. זוהי תנועה אקספרסיבית המבטאת בצורה כלשהי אישיות הכותב, תכונותיו וכישוריו, כפי שעושות זאת טכניקות השלכתיות אחרות (כגון מבחן ציורים, בנדר). יש החושבים שזהו כתב ה"מוח", שבעזרתו באות לידי ביטוי תכונות אישיות ומחשבות וכי הוא מאחֵד ביטוי מוטורי והשלכתי.

השימוש בגרפולוגיה נפוץ בישראל ובמדינות אירופה, ופחות בארה"ב (בדומה לטכניקות השלכה אחרות).

גישות לניתוח גרפולוגי

1. גישה אנליטית/ אטומיסטית – אבחון על פי סימנים בכתיבה. מדידה אובייקטיבית של סימנים ספציפיים בכתב היד (למשל גובה האות או שיפועה), וקשירת סימנים אלה לתכונות אישיות מסוימות.  

2. גישה הוליסטית/ גשטליסטית – אבחון מתוך התרשמות כללית מכתב ידו. גישה אינטואיטיבית יותר, המתייחסת לכתב היד השלם, מעבר למרכיביו הבודדים.

3. גישה משולבת/ אקלקטית – שימוש באלמנטים הלקוחים משתי הגישות. השיטה הנפוצה ביותר.  הנחת היסוד: האבחון הגרפולוגי חייב להתבסס על כל מרכיבי כתב היד ועל יחסי הגומלין בין סימניו. אין לפרש שום סימן של כתיבה באופן מבודד! הכרחי לשלב בין אבחון אנליטי לבין אבחון הוליסטי.

יתרונות הגרפולוגיה ככלי מיון

? תוקף נראה גבוה – פענוח כתב היד נתפס כפעולה אפשרית באופן עקרוני.

? העברה פשוטה, מהירה וזולה.

? הטכניקה אינה דורשת מאמץ מיוחד מהנבדק, ונתפסת כפחות מאיימת מאשר מבחנים אחרים.    

? כתב יד הוא פעולה טבעית של האדם, וקשה מאוד לזייף אותו. יתרה מכך, המועמדים מתקשים לדעת מה בדיוק מחפשים בכתב שלהם, ולכן מופחת האפקט של רצייה חברתית וניהול רושם.  

החיסרון העיקרי: סוגיית הביסוס המדעי של השיטה.

מהימנות: יש שונות בממצאים (טווח רחב של מהימנויות.

תקפות: ממצאי התוקף אינם אחידים! רוב הממצאים הצביעו על תוקף נמוך-בינוני של האבחון הגרפולוגי. ניתוחים מטה-אנליטיים שנעשו הצביעו על מתאמים בשיעור שנע בין 0.14 ל- 0.20. יחד עם זאת, מרבית המחקרים לקו בבעיות מתודולוגיות, כגון: שימוש בגרפולוג יחיד; קיצוץ תחום; הכשרה לא מספקת של גרפולוגים; העדר היכרות מספקת של הגרפולוגים עם הקריטריון; שימוש בכתבי יד שתוכנם מסגירים את תכונות הכותב; המחקרים בודקים את הגרפולוגים ולא את הגרפולוגיה, כלומר לא בדקו השערות גרפולוגיות, אלא תוצאות של גרפולוגים!!

 

מסקנה:

אין הצדקה מדעית לשימוש בגרפולוגיה ככלי מיון בלעדי, אך אולי יש מקום לשלבה ככלי תומך החלטה. האם שווה להשקיע בזה? לא- כתיבה ידנית הולכת ונעלמת. אם אין אימון בכך, זה לא יעיד על אישיות; התועלת השולית קטנה. זו בדיוק אותה תרומה כמו מבחני בנדר-ציורים וכו', אבל הם יותר סטנדרטיים; נתוני התקפות אינם גבוהים מספיק.